וינה של בתי הקפה
יש ערים ששותים בהן קפה, ויש את וינה, שבה הקפה הפך לדרך חיים.
סיפורם של בתי הקפה הווינאיים מתחיל בסוף המאה ה־17. בשנת 1685 פתח יוהאנס דיודאטו, סוחר ממוצא ארמני, את אחד מבתי הקפה הראשונים בעיר. ספק אם יכול היה לדמיין שכוס המשקה הכהה תהפוך ברבות השנים לאחד מסמליה הגדולים של וינה.
במהלך המאות הבאות הפכו בתי הקפה למקום מפגש של סופרים, אמנים, פילוסופים, מוזיקאים ואנשי רוח. אנשים הגיעו אליהם לא רק כדי לשתות קפה, אלא כדי לקרוא, לכתוב, להתווכח, לפגוש חברים ולהיות חלק מחיי העיר.
שולחנות שיש, כיסאות תונט ועיתון יומי
לבית הקפה הווינאי הייתה מאז ומתמיד שפה משלו. שולחנות שיש עגולים, כיסאות עץ מכופף, ספות קטיפה, מראות גדולות, נברשות מרשימות ומלצרים בלבוש מוקפד.
הקפה הוגש על מגש לצד כוס מים, והעיתונים המתינו על מתקני עץ מיוחדים. איש לא מיהר לפנות את השולחן. אפשר היה להזמין כוס אחת של מלנז', הקפה הווינאי המסורתי עם החלב, לפתוח עיתון ולהישאר שעות.
בתי הקפה היו הסלון השני של תושבי וינה. סלון מפואר אך נגיש, שבו הזמן התנהל בקצב אחר, וכל אחד יכול היה למצוא לעצמו פינה קטנה בתוך העיר הגדולה.
פרויד, צווייג והאנשים שעיצבו את התרבות האירופית
בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 הגיעו בתי הקפה של וינה לשיא פריחתם והפכו למרכזים של יצירה, מחשבה וחיי רוח.
בבתי קפה כמו Café Central ו־Café Griensteidl נפגשו סופרים, אמנים, פילוסופים ואנשי רוח. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ושטפן צווייג, מגדולי הסופרים האוסטרים, היו חלק מהעולם התרבותי התוסס של וינה באותן שנים.
בתי הקפה היו הרבה יותר ממקום לשתות בו קפה. סביב שולחנות השיש הקטנים נכתבו יצירות, נולדו רעיונות, התנהלו ויכוחים סוערים ונרקמו קשרים בין האנשים שהשפיעו על התרבות האירופית.
זה היה הקסם של וינה. עיר שבה אפשר היה לבלות אחר צהריים שלם עם כוס קפה אחת, עיתון ושיחה טובה, ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
ומה אכלו לצד הקפה?
אי אפשר לספר את סיפור בתי הקפה של וינה בלי לספר על העוגות.
מאחורי ויטרינות הזכוכית הוצגו עוגות שוקולד מבריקות, שטרודלים דקיקים, עוגות שכבות עשירות ומאפים שנשאו שמות של משפחות אצולה, ערים וקונדיטורים.
זאכר טורטה, אסטרהאזי, לינצר טורטה ואפפלשטרודל הפכו לחלק מהזהות הקולינרית של וינה. לכל אחת אופי משלה, ולרבות מהן היסטוריה מרתקת.
פרוסת עוגה הייתה חלק בלתי נפרד מטקס הישיבה בבית הקפה. מהחרסינה העדינה ועד המגש הכסוף, מהקצפת שלצד העוגה ועד המלצר שידע בדיוק כיצד להגיש אותה, הכול היה חלק מחוויית האירוח.
מסורת שעדיין חיה
בשנת 2011 נכללה תרבות בתי הקפה הווינאית ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אוסטריה, במסגרת ועדת אונסק"ו האוסטרית. ההכרה ניתנה לא רק בזכות הקפה, אלא בזכות התרבות החברתית שהתפתחה סביבו.
גם היום, בין הרחובות העתיקים, הארמונות והבניינים המפוארים של וינה, ממשיכים בתי הקפה לשמר משהו מאותו עולם. את ההנאה שבישיבה ממושכת, את המפגש בין אנשים ואת התחושה שלא תמיד צריך למהר.
זו בדיוק הרוח שאנחנו מבקשים להביא ל־Stefan Austrian Bakery בתל אביב. את תרבות האירוח הווינאית, את האהבה לקונדיטוריה קלאסית ואת ההנאה מהרגעים הקטנים שמלווים כוס קפה ופרוסת עוגה.
כי לפעמים כל מה שצריך כדי להרגיש קצת בווינה הוא קפה טוב, פרוסת עוגה ורגע אחד שלא ממהרים לשום מקום.